אל הכפר הקטן הזה הגענו לגמרי במקרה. עמדנו על גדת נהר בקצה הכי רחוק של העיר, וניסינו להבין איך חוצים אותו רגלית לצד השני. על המפה באייפון הגשר נראה כמו מחלף לה גוארדיה קטן, ובפועל היה מפלצת בטון ופלדה שפחדנו בכלל להתקרב אליה.
ויתרנו על שוק הפשפשים שחיכה לנו בצד השני, והתחלנו להסתובב על הצוק שסביב הנהר, עוקבים אחרי ציורי קיר מסתוריים שהובילו אותנו אל המקום הנידח והמקסים הזה.
זה לא מרגיש כמו קלישאה לקרוא ל-Treasure hill עיירה ציורית. כיום הוא כפר אומנים שקט ופסטורלי שנעים להסתובב בו. אבל במהלך גלגולי החיים היה כפר דייגים, שנכבש והפך לבסיס צבאי, ננטש, שופץ ממש לאחרונה, ואפשר ל22 משפחות לחזור לבתיהן המקוריים.
הממשלה הגדילה לעשות והכשירה מבנים ריקים לסטודיואים קטנים, והזמינה אומנים מכל העולם לגור בו חצי שנה, על חשבונה, וליצור בשקט בראש נקי מדאגות.
הכפר כולו בנוי על צלע של הר, ובין הגלריות והבתים עוברות סמטאות צרות ואין ספור מדרגות שמחברות בניהן. קשה לבחור מסלול, צריך רק ללכת לאיבוד. ואת זה עשינו מצויין.
את החללים שבשרידי בתים שנשארו כמו שהם ולא שוחזרו ממלאים פסלים או צמחיה פולשנית ועקשנית שטוב עשו שלא נגעו בה.
מצאנו שם גם שני בתי קפה נעימים, המון גלריות, פעילות אקטיבית ואקולוגית ובעיקר הרבה הרבה שקט ואוויר. מצרך נדיר בעיר הענקית הזו.
בכיכר ירוקה שהיא רחבת הכניסה לכפר עמדו בשקט דוכנים קטנים, עם מאיירים, יצרני בובות, עוגות ביתיות ועוד.
התאהבנו בעבודות של מאי, אומנית רגישה וביישנית שהתרגשה מאד לדבר איתנו. קנינו כמעט כל מה שהיה לה.
אחד המקומות והמפגשים הנהדרים שהיו לנו בטיול הזה!
השבמחקאני רוצה לראות תמונות של מה שקניתם!
השבמחק