5/06/2012

התור (טייפה)

כלל אצבע לטיולים בחו"ל, ובפרט בשווקי לילה - כשיש תור, מצטרפים אליו. המקומיים בדרך כלל יודעים מה טוב להם וככה נמנעים ממלכודות תיירים. השיטה הזו הוכיחה את עצמה בכל דוכן מזון או מסעדה שעברנו. 

את התור הזה ראינו סתם ככה ברחוב בטייפה. הוא הוביל אל כוך קטן, חשוך וחסר שם. מרחוק ראינו רק מאווררים והמון שלטים שאוסרים לצלם. הסקרנות הרגה אותנו ונעמדנו. 



זה היה כמו נצח.
במשך 20 דקות עמדנו בשקט, מתפוצצים מסקרנות, והתקדמו בצעדים קטנים קטנים, ריח של בצק טרי הטריף אותנו, ובקידמת התור צפינו באנשים שממלאים שקיות שלמות בעוגות קטנות ומתפזרים בחיוך. הרגשנו שמצאנו את מזנון עובד המקומי וההתרגשות עלתה. 



הפעם השיטה לא עבדה, וכגודל הצפייה כך גודל האכזבה. זה היה טעים אבל סטנדרטי למדי. סוג אחד במילוי וניל, סוג שני במילוי שעועית. חביב ולא יותר. 
איפה מזדכים על 20 דקות?






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה